אוג' 02 2011

עורך דין רשלנות רפואית- איחור באבחון

פורסם על ידי עו"ד טל נבו בשעה 18:56 תחת מאמרים

עורך דין רשלנות רפואית מתאר ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית משפט מחוזי ירושלים, על פיו נקבעו פיצויים בגובה כ1.5 מיליון ש"ח לטובת המשיב בגין רשלנות רפואית של רופאי המערערת, באבחונו של גידול אשר התגלה בראש של המשיב, בשל אי הפנייתו של המשיב לרופא נוירולוג או לבדיקת הדמייה במועד. השגות הצדדים בערעור מעוררות שאלות בשלושה מישורים עיקריים. המישור הראשון עוסק בשאלת התרשלות המערערת ואחריותה לנזקי המשיב. המישור השני עוסק במידת היקפה של אחריות זו, ואילו המישור השלישי ענינו שאלות באשר לשיעור הנכות הרפואית וגובה הפיצוי לו זכאי המשיב בגין ראשי הנזק השונים.

עו"ד רשלנות רפואית מוסיף כי ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ע' ארבל, בהסכמת המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופט נ' הנדל) דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד, מהטעמים הבאים:

שאלת ההתרשלות: כידוע, בכדי לבסס את קיומה של עוולת הרשלנות, יש להוכיח את קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של המזיק כלפי הניזוק, את הפרתה של חובה זו ואת הנזק שנגרם עקב ההפרה. עוד ידוע, כי קיימת חובת זהירות מושגית המוטלת על כל רופא כלפי מטופל שלו. עם זאת, הקביעה לעניין דבר קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית של רופא למטופל תשתנה בהתאם לנסיבות המקרה. במקרה דנן, ברור כי חובה זו לא הייתה מתקיימת אם המשיב היה מתלונן פעם אחד בלבד או פעמיים כי הוא סובל מכאבי ראש. עם זאת, משכאבי הראש של המשיב הפכו להיות תופעה כרונית, והמשיב שב והתלונן עליהם באופן תדיר, ונוכח העובדה שהבדיקות אליהן נשלח, שיועדו לאמת אבחנות שכיחות וידועות, לא העלו כל ממצא לפשר כאביו, נוצר הצורך והלכה והתגבשה החובה של רופא המשפחה להמשיך ולברר את המקור לכאביו של המטופל – המשיב. בכלל זה היה על הרופא לצפות את אפשרות קיומן של מחלות נדירות יותר המצריכות הפניית המטופל לרופא מומחה בתחום הרלוונטי ובדיקות הדמייה. משהדבר לא נעשה בענייננו, ביהמ"ש מסכים עם מסקנת ביהמ"ש קמא, לפיה, רופאי המערערת התרשלו בכך שלא שלחו את המשיב לבדיקות במועד מוקדם יותר, וכי התרשלות זו עלתה כדי הפרת חובת הזהירות שלהם כלפיו.

הקשר הסיבתי: חוות הדעת הסותרות מלמדות שקיים חוסר וודאות בשאלה האם שליחת המשיב לבדיקה במועד מוקדם הייתה מובילה לאבחון הגידול במצבו ההתחלתי כשעוד ניתן היה להקטין או למנוע את הנזק. המקור לחוסר הוודאות במקרה דנן נוצר עקב רשלנות המערערת, במחדלה לשלוח את המשיב לבדיקת הדמיה. מחדל זה, עולה כדי נזק ראייתי למשיב המעביר את נטל השכנוע לכתפיה, ומשזו לא הרימה אותו – הוכח הקשר הסיבתי לנזק שנגרם למשיב והמערערת אחראית לנזקיו.

לעניין היקף האחריות, לא נמצא מקום להתערב במסקנת ביהמ"ש קמא – המבוססת על העדפת חוו"ד המומחה מטעם המשיב – כי אחריות נזקי המערערת מתפרשת על מלוא נזקיו של המשיב, מכיוון שלא ניתן כעת להפריד בין הנזק שנגרם כתוצאה מהאיחור באבחון הגידול, לנזק שנגרם מהגידול עצמו. משכך, דין הערעור בסוגיות של התרשלות המערערת, אחריותה לנזקי המשיב, והיקף האחריות לנזקים, להידחות.

שיעור הנכות הרפואית: קביעת ביהמ"ש קמא בעניין זה נתמכת בראיות ובעדויות שנשמעו בהליך ולא נמצא טעם להתערב בה. בין היתר, נדחתה טענת המערערת כי עקב הפרעה בתפקוד בלוטה אחת, לא ניתן לקבוע את תחולתם במצטבר של שני תתי סעיפים (ב' ו-ג') של סעיף 3 לתקנות המל"ל. אכן, מעיון בס' 3', יש בסיס לדעה הגורסת כי לא ניתן בשל הפרעה אנדוקרינית אחת, להחיל שני סעיפים במקביל. עם זאת, משבחר ביהמ"ש קמא לאמץ את הקביעה כי המשיב סובל משתי הפרעות אנדוקריניות שונות אשר גורמות לו נזקים שונים, חל על כל הפרעה, באופן נפרד, תת הסעיף המתאים לה; כמו כן יש לדחות את טענת המערערת כי שיעור הנכות שנקבעה למשיב בתחום האנדוקריני מכוח סעיף 3(ב) לתקנות המל"ל, אינו בר פיצוי, כי הוא נובע מהשימוש בטיפול תרופתי הקבוע אשר אינו מצוי בתחום אחריותה של המערערת. כפי שצוין בדיון באחריות המערערת, ביהמ"ש קמא הכיר באפשרות, לפיה ניתן היה לבצע פעולה כירורגית בשלבים הראשוניים של הגידול. פעולה כזו הייתה מוציאה את הגידול כולו, והייתה מונעת את הנזק שנגרם למשיב, ובכלל זה את הצורך לקחת תרופות באופן קבוע ואת תופעות הלוואי שנגרמות בעקבות זאת.

גובה הפיצוי: כידוע, בימ"ש של ערעור, אינו נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות. עוד נקבע כי בסוגיות אלו עומד לשופט "מתחם רחב של סבירות", ולכן כל עוד אין סטייה מאותו תחום או טעות מאוד בולטת בהערכת הנזק, אין להתערב או לערוך חישובים אחרים כדי להעמיד את הסכומים שנפסקו "על קוצו של יוד". בהתאם לכללים אלה, אין ערכאת הערעור צריכה לבדוק לעומק את כלל ראשי הנזק, אלא רק את אלה אשר קיים לגביהם ספק בולט. לרוב ניתן להסתפק בבחינת הסכום הכולל שנפסק לזכות המערער, על רקע פרמטרים עיקריים העומדים לרשות ערכאת הערעור. ביישום לענייננו, לא נמצא מקום להתערב בסכומי הפיצוי שנפסקו למערער בגין ראשי הנזק השונים. הסכומים שנפסקו אינם חורגים מן הסביר, במיוחד לאור הסכום הכולל שניתן למערער.

עורך דין רשלנות רפואית מאמין כי ישנם מאות מקרים דומים בשנה בישראל.

אין תגובות עדיין

התגובות סגורות.