ינו' 19 2011

רשלנות רפואית- סרטן שד

פורסם על ידי עו"ד טל נבו בשעה 15:41 תחת מאמרים

רוב השאלות שאנו נשאלים בנושא רשלנות רפואית, נוגעות לעניין סרטן וחלק גדול מאותן שאלות, עניינן סרטן השד. רשלנות רפואית בטיפול או באבחון סרטן שד, אינה חזיון נדיר. מדובר בד"כ על רופא משפחה אשר התעלם מנורות אזהרה שקיבלת מהמטופלת ופספס אבחון מוקדם של סרטן השד.

בכדי להגיש תביעת רשלנות רפואית בנושא זה, יש לקבל חוות דעת רפואית של אונקולוג אשר יפרט מה בדיוק הייתה אותה רשלנות רפואית ומהו הנזק שנגרם ממנה.

תביעת רשלנות רפואית כזאת נמשכת מספר שנים והפיצויים שמתקבלים הינם פונקציה של הנזק שנגרמה עקב רשלנות רפואית.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית סרטן שד, ניתן ליצור קשר עם עו"ד טל נבו, שותף במשרד עורכי דין נבו מולסון, בטלפון: 0524787850

להלן תוצאות מחקר בנושא סרטן שד גרורתי וטיפול בו:

מחקר זה בדק את היעילות והבטיחות של שילוב בוואציזומאב (bevacizumab, avastin, 7.5 ו-15 מ"ג/קילו) עם דוסטאקסל (docetaxel, taxotere) כטיפול קו-ראשון לסרטן שד גרורתי עם חזרה מקומית השלילי ל-HER2. החולים (n=736) עברו הקצאה אקראית לדוסטאקסל בשילוב עם אינבו או בוואציזומאב במינון 7.5 או 15 מ"ג/קילו כל שלושה שבועות. במחקר נמצא כי טיפול בבוואציזומאב במינון של 15 מ"ג/קילו בשילוב עם דוסטאקסל כקו ראשון העלה באופן מובהק סטטיסטית את משך ההישרדות ללא התקדמות המחלה בהשוואה לטיפול בדוסטאקסל ואינבו.

מחקר זה בדק את היעילות והבטיחות של שילוב בוואציזומאב (bevacizumab, avastin, 7.5 ו-15 מ"ג/קילו) עם דוסטאקסל (docetaxel, taxotere) כטיפול קו-ראשון לסרטן שד גרורתי עם חזרה מקומית, השלילי לקולטנים לפקטור גדילה אפידרמלי (epidermal growth factor receptor 2=HER-2). המחקר היה מחקר שלב III אשר חולק לשלוש זרועות טיפוליות והיה מבוקר-אינבו.

החולים (n=736) עברו הקצאה אקראית לדוסטאקסל במינון 100 מ"ג/מטר רבוע בשילוב עם אינבו או בוואציזומאב במינון 7.5 או 15 מ"ג/קילו כל שלושה שבועות. התוצאה העיקרית שנבדקה הייתה משך הישרדות ללא התקדמות המחלה. התוצאות המשניות שנבדקו כללו את התגובה הכללית הטובה ביותר, משך התגובה, משך הזמן לכשלון הטיפול, הישרדות כוללת ובטיחות.

שילוב של בוואציזומאב במינון 15 מ"ג/קילו, אך לא 7.5 מ"ג/קילו, עם דוסטאקסל הראה עליונות על השילוב של אינבו ודוסטאקסל מבחינת משך הישרדות ללא התקדמות המחלה בבדיקה של ניתוח נתונים ללא ריבוד: משך הישרדות ללא התקדמות המחלה בשימוש באינבו- 8.2 חודשים; בשימוש בבוואציזומאב במינון 7.5 מ"ג/קילו- 9.0 חודשים (יחס סיכון [hazard ratio] של 0.86, P=0.12); במינון 15 מ"ג/קילו- 10.1 חודשים (יחס סיכון של 0.77, P=0.006). בניתוח נתונים הכולל ריבוד, משך הישרדות ללא התקדמות המחלה בשימוש באינבו- 8.1 חודשים; בשימוש בבוואציזומאב במינון 7.5 מ"ג/קילו- 9.0 חודשים (יחס סיכון של 0.80, P=0.45); במינון 15 מ"ג/קילו- 10.0 חודשים (יחס סיכון של 0.67, P<0.01). שיעורי התגובה של חולים עם מחלה נמדדת בתחילת המחקר עלו בטיפול בבוואציזומאב במינון 15 מ"ג/קילו (46% בטיפול באינבו לעומת 55% בטיפול בבוואציזומאב במינון 7.5 מ"ג/קילו (P=0.07) ו-64% במינון 15 מ"ג/קילו (P=0<0.01). שילוב של בוואציזומאב ודוסטאקסל היה בעל השפעה מוגבלת על פרופיל הרעילות הידוע של דוסטאקסל.

מסקנות

שילוב של בוואציזומאב ודוסטאקסל לא השפיע באופן מובהק סטטיסטית על פרופיל הבטיחות של דוסטאקסל.

טיפול בבוואציזומאב במינון של 15 מ"ג/קילו כל שלושה שבועות בשילוב עם דוסטאקסל כקו ראשון העלה באופן מובהק סטטיסטית את משך ההישרדות ללא התקדמות המחלה בהשוואה לטיפול בדוסטאקסל ואינבו.

רשלנות רפואית בישראל.

אין תגובות עדיין

התגובות סגורות.